
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹן
2וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל נָב֣וֹת לֵאמֹר֩ תְּנָה לִּ֨י אֶֽת כַּרְמְךָ֜ וִֽיהִי לִ֣י לְגַן יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָה לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה 3וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ 4וַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶל בֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַל הַדָּבָר֙ אֲשֶׁר דִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת נַחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַל מִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶת פָּנָ֖יו וְלֹֽא אָ֥כַל לָֽחֶם